נטוורקינג זה לא מונולוג. זה דיאלוג עם גוף. ולפעמים, הרמז הכי חשוב לא נאמר – הוא רק קורה על הפנים של מישהו.

עצמאים רבים מגיעים למפגש נטוורקינג עם נאום מוכן בראש.
מילה במילה, לפעמים כתוב, לפעמים משופשף.
"אני עושה ככה וככה", "אני מתמחה בזה ובזה", "אני נותן ערך בזה ובזה"...
ואז – הם אומרים את זה.
ואף אחד לא נושם. לא זז. לא מהנהן. פשוט שקט.

אבל אז, רגע לפני סיום, הם אומרים משהו קטן:

“אני עוזר להורים עצמאיים להתמודד עם כאוס הבוקר.”
ומישהי מרימה גבה.
מישהו מחייך.
פתאום יש תזוזה.

זה הרגע שהקשיבו לכם באמת.

שפת גוף לא משקרת

במפגש נטוורקינג, אתם לא מציגים למצלמה – אתם מציגים לאנשים.
וכל אדם מולכם משדר משהו.
לא תמיד במילים. לרוב בכלל לא במילים.

הנה כמה סימנים שכדאי להתחיל לשים לב אליהם:

• הרמת גבה → סקרנות

• חיוך מהיר → חיבור רגשי

• רישום במחברת/בנייד → ערך שנתפס

• ידיים משולבות/מבט לשולחן → אובדן עניין

• מבט בעיניים בזמן שאתם מדברים → אמון

למה זה חשוב?

כי הרבה פעמים, מה שאתם חושבים שמעניין – לא מה שמעניין באמת את הקהל שלכם.
והדרך הכי טובה לגלות את זה?
להפסיק לדבר ברצף, ולהתחיל לשים לב לתגובות.

איך עושים את זה בפועל?

1. דברו עם עיניים פתוחות – לא רק פה פתוח

אל תקברו את עצמכם בנאום. תעצרו, תבחנו, תתאימו.

2. שימו לב למה גורם לתגובה – וחזרו לשם שוב

אם מישהו הגיב כשאמרתם משהו ספציפי – הרחיבו עליו.

3. בקשו משוב, גם אם לא ביקשו מכם

"מה הכי עניין אתכם ממה שאמרתי עכשיו?" – זו שאלה פשוטה עם תובנות גדולות.

הדוגמה הכי שכיחה?

מישהו מציג את עצמו כ“מלווה ארגונים בתהליכי שינוי אסטרטגי רב-שלבי” – כולם שותקים.
אבל אז הוא אומר:

“האמת? אני עוזר לעסקים להפסיק לרדוף אחרי כל משימה, ולהתחיל להרגיש שהם בשליטה.”
ופתאום כל הראשים זזים יחד. כי בזה – כולם מבינים בדיוק על מה מדובר.

לסיום סיומת

נטוורקינג הוא במה חיה.
וכמו כל במה – מי שמקשיב לקהל תוך כדי, מצליח לגעת.

אז בפעם הבאה שאתם מדברים – תעשו גם קצת מקום לשקט.
בשקט הזה מתחבאות התגובות הכי חשובות.